אסנת בר-אור

התחלתי לצלם איפשהוא בגיל עשרים, במאה הקודמת. צילום היה אז כרוך בבילוי ארוך בחדר חושך, ותמונות צפו ועלו על פני האמולסיה הצילומית בקערת ה'מפתח', ומשם בעזרת מלקחיים הועברו לקערת ה'עוצר' וה'קובע' ועד לתליתן לייבוש, בדרכן לשוחח עם העולם שבחוץ. צילמתי צילומים שנעו בין התבוננות פנימה והחוצה. צילום היווה עבורי כלי ללימוד ולהבנת עצמי והעולם שמסביבי, אפשרות להשהות את המבט, לקרא במבט ביקורתי את הטקסט החזותי, לעורר שאלות, לפתח את המודעות, ליצור דיבור.

במהלך השנים למדתי ולימדתי, יצרתי עם שותפים וחברים פרויקטים חזותיים הבוחנים את הכוחות שמבנים מציאות של כיבוש, אלימות, ביזבוז וניצול. למדתי על האפשרות של יצירה ככלי לבירור קול וזהות, אישית וקהילתית, על הכוח הפוליטי של דימויים בהבניית תפיסות עולם, ועל הפוטנציאל של דימויים לאתגר חשיבה מחודשת.

אני רואה באמנות, כלומר ביצירת דימויים ובשיח שמסביבם, עיסוק בכלים להבנת העולם, אפשרות ללימוד ופירוק ההבניה של תפיסתנו את המציאות שסביבנו והזדמנות להגדיר אותה מחדש. כאזרחית וכחלק מקהילה, אני תופסת את שדה האמנות כזירת פעולה ליצירת מרחב לקולות שונים, ובמיוחד כאלו שהודחקו משדה הראיה שלנו, ליצירת אפשרות של דיאלוג של שווים. לפיכך אני מבינה את הפעולה בשדה האמנות כפעולה אזרחית ופוליטית.

אתר זה מהווה הצצה ל- 15 שנים של עשייה, ומבקש להיות קרקע לנביטת דברים בהמשך.

ספטמבר 2012

 .

.